האם יש מגבלות לטיפול במבוגרים?
עקרונית ניתן לטפל באורתודונטיה במבוגרים בכל גיל – והמגבלות היחידות הן מצבו הבריאותי של המטופל (ויכולתו לשיתוף פעולה), והמצב הבריאותי של השיניים (לא ניתן למשל לטפל בפה שסובל מדלקות חניכיים, ויש לטפל קודם כל בדלקת).
ניתן לטפל גם בנשים הרות – אולם אז, בגלל רגישות החניכיים בהריון, יש צורך בשמירה קפדנית במיוחד על היגיינת הפה.
לטיפול באנשים מבוגרים, שלא כמו בילדים, יש בכל זאת מגבלות מסוימות. אצל מבוגרים ניתן להפעיל פחות לחץ על השיניים, משום שצריך להיזהר יותר מפני פגיעה בעצם שבה תקועות השיניים.
אצל ילדים העצם בונה את עצמה ללא הפסק (וזו גם הסיבה ששברים בגפיים אצל ילדים מתרפאים בקלות רבה יותר) בעוד שאצל מבוגרים מסת העצם צפופה פחות, ולכן יש להיזהר מהפעלת לחץ חזק, שיגרום לעצם להיפגע ולשיניים ללכת לאיבוד.
מגבלה נוספת בטיפול במבוגרים היא שאצל ילדים אפשר ליישר גם לסת בולטת ו"להכניס" אותה פנימה ע"י משיכת שיניים. אצל מבוגר, ניתן לכל היותר להכניס פנימה את השיניים כדי לשפר את המראה, אולם אם הלסת בולטת מאוד, רק ניתוח "פלסטי" שבו מוזזות הלסתות יעזור.
לא מדובר במגבלות משמעותית: כשהשיניים בורחות החוצה, רכס השיניים, הממוקם על עצם הלסת, "רץ" איתן. לכן, אם אנחנו מחזירים את השיניים פנימה, גם רכס השיניים יחזור פנימה והתוצאה תהיה אסתטית יותר.
לפעמים, כשמעוניינים לעשות למטופל שיקום פה ותותבת, מתחילים ראשית ביישור שיניים כדי להחזיר את רכס השיניים למקומו למרות שיודעים שבתום הטיפול לא יישארו שיניים בפה.
דווקא הסתימות, הכתרים ושאר התוספות שאספנו במשך השנים לא אמורים להפריע ליישור השניים, והם אפילו יכולים לעזור.
אם קיים שיקום בפה, כמו כתרים או תותבות, לפעמים ישתמשו בהם כעוגן אורתודונטי שאליו מושכים שיניים או ממנו דוחפים אותן.
