אורתודונטיה לילדים ומתבגרים

שיני בינה והצטופפות שיניים חותכות תחתונות:

מחקרים רבים בדקו בשנים באחרונות את הקשר בין בקיעת שיני הבינה לבין הצטופפות השיניים הקדמיות (תופעה הנקראת "הצטופפות מאוחרת"). המסקנה החד משמעית כיום היא שתופעת ההצטופפות קיימת גם כאשר אין שיני בינה בכלל והלחץ שהשיניים האלו מפעילות בזמן בקיעתן אינו גורם ל"דחיפה" של השיניים החותכות. למרות זאת, יש מקרים רבים בהם אין לשיני הבינה מקום לבקוע ויש צורך לעקור אותן עקב מנח לקוי ו/או דלקות חוזרות. במידה ושן הבינה הכלואה היא בעלת קרבה מסוכנת לעצב וחשש לפגיעה בו במהלך העקירה הכירורגית ניתן להשאירן במקומן תוך מעקב של רופא שיניים אחר מצבן.
אין כל מניעה לבצע טיפול אורתודונטי ליישור השיניים הקדמיות גם כאשר שיני הבינה לא נעקרות ובכל מקרה מומלץ בסוף הטיפול לבצע קיבוע על ידי חוט מודבק בחלק הפנימי של השיניים הקדמיות שיישאר למשך שנים רבות ו/או פלטה ניידת להרכבה בשעות הלילה, כל זאת על מנת למנוע הצטופפות נוספת של השיניים במהלך השנים.

שומר מקום לשיני חלב שנשרו או נעקרו טרם עת:

שומר מקום הוא למעשה הכלי האורתודונטי שמשמש לשמירת מקום ראוי לשן הקבועה שטרם בקעה.

במידה ושיני חלב נושרות או נעקרות לפני הזמן, עלול להיווצר פער בן כמה חודשים, לעתים אף שנים, עד בקיעת השן הקבועה. בפרק הזמן הזה, שיניים הסמוכות לשן שנשרה מתחילות לנוע קדימה ולסגור את המקום שהיה שמור לשן הקבועה הנמצאת מתחת לשן החלב.
שומר מקום עשוי לרוב מתכת או פלסטיק ויכול להיות נייד או מודבק לשיניים. ניתן לשמור מקום באופן חד צדדי (בצד אחד של הלסת) או דו צדדי, כאשר שומר המקום משמש גם לשמירת אורך הקשת למקרה של אובדן עתידי של שיניים חלביות נוספות. האורתודונט בשיתוף עם רופא השיניים לילדים יקבע מהו השומר מקום הדרוש לכל מקרה ומקרה.

          שומר מקום חד צדדי

         שומר מקום דו צדדי

רסנים, מסיכות פנים ושאר מכשירים הנמצאים מחוץ לפה. למה הם נחוצים?

מתי יש צורך במכשיר חיצוני (רסן, מסיכת פנים) ביישור שיניים?

מרבית הילדים הבאים לטיפול יישור שיניים מתלוננים על לסת בולטת, שיניים בולטות או אי סדירות בקשת השיניים הנגרם מצפיפות השיניים.
המכשיר החיצוני המוכר ביותר הוא הרסן. הרסן פועל בשני אופנים עיקריים:
1.דחיקת השיניים האחוריות בלסת העליונה אחורה וכך מתפנה מקום המאפשר פיזור שיניים צפופות, או דחיקת שיניים בולטות לאחור.
2. רסן יכול לוסת גדילה של הלסת העליונה, ולאפשר תיקון לסת "בולטת".

הרסן מתחלק לשני חלקים : רצועה חיצונית וקשת פנים.

קשת הפנים:

קשת הפנים הינה קשת מתכתית הבנויה משתי קשתות מולחמות, הקשת החיצונית נקשרת לרצועה והפנימית נכנסת לתוך הפה. הקשת הפנימית יכולה להיות קשורה לפלטה שמורכבת על השיניים או להתלבש על טבעות המודבקות לשיניים אחוריות. (תמונות של רסן וטורו)

מסיכת פנים:

קיים גם "רסן הפוך" למקרים בהם הלסת העליונה שקועה, ומטרתו למשוך הלסת והשיניים קדימה. (תמונה של מסכת פנים)

במקרים בהם הלסת התחתונה בולטת אפשר לטפל בעזרת "סנטרון" שהוא רסן המושך את הסנטר לאחור ומטרתו לעכב את גדילת הלסת התחתונה. (תמונה של סנטרון)

הרסן יעיל בילדים, בהם הלסתות עדיין בהתפתחות, והינו אמצעי לויסות גדילתן.

מהו הטיפול אורתודונטי המומלץ ב"ילד החריג"?

בקבוצת "הילדים חריגים" כלולים ילדים בעלי מגבלות שונות, כגון פיגור שכלי (Mental retardation), שיתוק מוחין (Cerebral Palsy), בעיות בתפקוד השרירים (Muscular disorders), בעלי תסמונת Down, אוטיסטים ובעלי תסמונות שונות יותר נדירות.
בילדים אלו, ליקויי סגר מופעים בשכיחות גבוהה יותר ובחומרה גדולה יותר בהשוואה לאוכלוסייה הרגילה . ילדים הסובלים מפיגור שכלי מראים שכיחות גבוהה יותר של ליקוי סגר Class II, המתבטא בבליטה של שיניים עליונות לעומת התחתונות. בילדים הסובלים משיתוק מוחין קיימת שכיחות גבוהה של Class II משולב בד"כ גם עם מנשך פתוח ((open bite. ילדים בעלי תסמונת Down מתאפיינים בלסת עליונה צרה, סגר צלבי אחורי ו/או קדמי, מנשך פתוח, שיניים חסרות או קטנות. ילדים עם בעיות שרירים סובלים בד"כ מליקוי סגר Class II ומנשך פתוח.
ליקוי הסגר פוגע קודם כל באסטטיקה של הפנים. ילדים חריגים בעלי תווי פנים אופייניים, שמגדירים אותם כחריגים גם בעיני הקהל הרחב ללא צורך בעין מקצועית. חולשה של שרירים היא תופעה שמאפיינת הרבה ילדים חריגים ויחד עם האי התאמה בין הלסתות גורמת ללעיסה, בליעה ודיבור מופרעים, והצטברות מוגברת של רובד בעיקר סביב צווארי השיניים. רמת ההיגיינה אורלית ירודה בד"כ יותר בילדים חריגים לעומת ילדים בריאים, וכתוצאה מכך יש עליה ברמת העששת ומחלות החניכיים. תנוחת הלשון הלא נכונה, הנלווית פעמים רבות למנח פה פתוח אופייני, היא תוצאה של השרירים הרפויים , אך גם של נשימת הפה שנפוצה בחלק מהמקרים בגלל דלקות חוזרות בדרכי הנשימה. ריור יתר מופיעה בשכיחות גבוהה, בעיקר בשל בליעה לא תקינה של הרוק, והוא גורם למראה שדוחה ומרחיק את הסביבה.
עם התקדמות הרפואה עלתה תוחלת החיים ואיכות החיים של ילדים אלה. המעבר לחברת שפע יצר ציפיות חדשות של עמידה בסטנדרטים של מראה והתנהגות להם לא נדרשו בעבר, והביא לדרישה גבוהה יותר מצד הילדים החריגים ומשפחותיהם לטיפולים אורתודונטים. טיפול אורתודונטי יכול לשנות את מראה הפנים למקובל יותר בעיני הסביבה, לשפר את תפקודי הלעיסה, הבליעה או הדיבור, ואף לגרום לירידה בריור יתר – ובעקבות זאת להקל על השתלבות הילד בחברה.
אולם, מתן טיפול אורתודונטי ל"ילד החריג" מלווה בקשיים רבים. ההבנה והקואורדינציה הדרושות לביצוע פעולות פשוטות כמו צחצוח שיניים יעיל או מורכבות יותר, כמו הרכבת חלקי מכשור שונים חסרות ברב המקרים, ולכן האחראיות על הטיפול חייבת ליפול לידי גורם שלישי, ההורה או מבוגר אחר שמטפל בילד בחיים היומיומיים. הוא יצטרך לבצע את צחצוח השיניים, את הרכבת המכשירים בתוך הפה או מחוץ לפה, ולדאוג להגעה סדירה למרפאה פעם ב- 3-6 שבועות.
הטיפולים האורתודונטים דורשים שתוף פעולה פעיל מצד המתרפא למשך תקופה ארוכה. ילדים אלה הנם בעלי ניסיון רב שנים עם בתי החולים ומגיעים אלינו מלאי פחדים. כאשר יש פיגור שכלי וחוסר יכולת הבנה בדרגות שונות הטכניקות להרגעה המקובלות של אינן יעילות. מגבלה אחרת בטיפול נובעת מחוסר קואורדינציה של השרירים. ישנן תנועות גוף בלתי רצוניות והם אינם מסוגלים לשבת מבלי לזוז על מנת לאפשר ביצוע הפעולות העדינות הנדרשות. מגבלות אלה מחייבים לעתים לבצע את הטיפולים הארוכים (כגון הדבקת סמכים) תחת סדציה (גאז צחוק או סדציה תוך-ורידית) או אפילו בהרדמה כללית.
בעקבות זאת, עלויות הטיפול עולות, כי ישנו צורך בצוות מיומן במיוחד, הזמן הדרוש לכל טיפול הרבה יותר ארוך בהשוואה לילד רגיל, ומתווספות עלויות משניות של סדציה או הרדמה כללית.
המפתח להצלחה הוא העבודה בצוות, במרכז מולטי-דיסציפלינרי שמאפשר תאום בין המקצועות השונים המעורבים בטיפול בילדים אלה - רפואת השיניים לילדים (פדודונטיה), הרדמה, כירורגיה פה ולסת, גנטיקה, שיקום הפה, פריודונטיה, עובדים סוציאלים ועוד. רק בצורה זו ניתן ליעל ולהוזיל הוצאות תוך שמירה על איכות טיפול גבוהה. המטרה היא להקל על הילד והמשפחה ע"י מתן פתרונות מהירים ויעלים בו במקום למכלול הבעיות שנוצרות, למנוע "ריצות" מיותרות בין רופאים שונים, הנמצאים במקומות שונים, ועלויות יעוץ נוספות. במרכז מסוג זה ניתן לשלב מספר פרוצדורות המבוצעות בצורה הטובה ביותר ע"י מומחים שונים, בטיפול חד-פעמי בסדציה או הרדמה כללית.
בישראל, טיפול אורתודונטי לאוכלוסייה החריגה ניתן במספר מרכזים:
1. המרכז לטיפול בילדים חריגים, במסגרת המחלקה האורתודונטית בביה"ס לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית בירושלים, הדסה עין-כרם
2. המרכז לטיפול בילדים חריגים, במסגרת המחלקה האורתודונטית בביה"ס לרפואת שיניים, תל אביב
3. המרכז לבריאות השן, היחידה לאורתודונטיה, מרכז רפואי ע"ש פוריה, טבריה
4. היחידה לאורתודונטיה, מרכז רפואי ע"ש חיים שיבא תל-השומר