מעבר:   

שן כלואה

שיניים כלואות הן שיניים המאחרות לבקוע זמן רב מעל הגיל הממוצע לבקיעתן. הסיכויים לבקיעתם הטבעית של שיניים כלואות הם נמוכים באופן כללי.

שן כלואה מוגדרת כשן שאינה בוקעת לחלל הפה בעקבות סטייה במסלול בקיעתה, מנח לא תקין של הנבט או הפרעה מכאנית במסלול הבקיעה.

                                                     2_20impacted_20canines.jpg

ככלל, כל שן יכולה להיות שן כלואה, (לעיתים יותר משן אחת במתרפא), כאשר השכיחות בישראל של ניבים כלואים הינה 1%-3% באוכלוסיות שונות.

למעט שיני בינה כלואות, הטיפול במקרים אלו לרוב הינו, כפי שהוסבר, פתיחת מקום לשן הכלואה,חשיפת השן בלסת ומשיכתה על ידי האורתודנט, באופן איטי ומבוקר למקום הנכון בקשת השיניים.

שיני בינה כלואות, לרוב נעקרות בהליך כירורגי.

לאחר אבחון מתאים על ידי אורתודונט/ית, יש לבצע טיפול שיעזור להביא את השיניים האלו למקומן תוך שימוש במכשירים אורתודונטיים, בדרך כלל בשתי הלסתות, במטרה לשמש כבסיס או עוגן להפעלת כוחות עדינים.

כאשר הוכן מקום יהיה צורך לרוב בפרוצדורה שתבוצע ע"י כירורג פה ולסתות, המיועדת לחשוף את השן/שיניים הכלואות ולהדביק סמך עליהן (לרוב בצורת כפתור מתכתי). לאחר מכן, האורתודונט/ית יפעיל כוחות עדינים בכדי להזיז את השיניים ממקומן אל עבר המקום שהוכן עבורן בפה.

בתמונות הבאות מודגמים מקרים שונים ומגוונים בהם בוצעו הבקעות שיניים כלואות.