מהו הטיפול אורתודונטי המומלץ בילד עם שפה/חך שסוע ?

לפי הערכה המבוססת על נתוני משרד הבריאות, נולדים בישראל מדי שנה כ-80 עד 100 ילדים (יהודים ולא יהודים) עם צורה כל שהיא של מום מולד של שסע של השפה, החך או שניהם. בחלק מהמקרים השסע מאובחן כבר בסריקת המערכות בעזרת אולטרא-סאונד הנעשית לאם ההרה.

התינוקות הנולדים עם השסע, מטופלים במספר יחידות לטיפול במומים מולדים, במספר מרכזים רפואיים הפזורים על פני כל הארץ. הטיפול הינו אינדיבידואלי לכל תינוק, בהתאם לסוג השסע איתו הוא נולד.

בתינוקות שנולדים רק עם שסע של השפה (תופעה יחסית נדירה ובדרגות חומרה שונות) קיימת בעיה פסיכולוגית של ההורים כיצד הם מתמודדים נפשית עם קבלת תינוק כזה. 
בהמשך גדילתו, תהיה קיימת כמובן בעיה אסתטית ופסיכולוגית לילד עצמו, תלוי במידה רבה בחומרת השסע ובאיכות ומידת ההצלחה של הניתוח הפלסטי לתיקון (סגירת) השסע. לרוב הגדול של הילדים בקבוצה זו לא תהיה קיימת בעיה אורתודונטית או בעיה הקשורה עם הדיבור והשמיעה.

ילדים שנולדים עם שסע של החך בלבד (בדרגות חומרה שונות) מציגים בעיה מיידית כיצד להאכיל אותם. עקב קיום השסע בחך, הם לא מסוגלים ליצור תת-לחץ בחלל הפה, ועל כן הם לא מסוגלים לרוב לינוק משדי האם. במרכזים רבים, בהם ישנה גישה לטיפול אורתודונטי, מנסים לעזור בהאכלה של התינוק ע"י הכנת פלטה מיוחדת להאכלה 
(obturator). הילד נמצא במעקב ונעזר בפלטה במשך תקופה של כשנה, עד לניתוח סגירת שסע החך. תוך תקופה זו, עקב המשך גדילתו, יש צורך להחליף את הפלטה פעם או פעמיים.
במרכזים בהם אין גישה לאורתודונט – מנסים לעזור בהאכלה ע"י פטמות מיוחדות ובקבוקי האכלה מיוחדים, וכן מכשירים כוח אדם מיומן להדריך את ההורים כיצד להאכיל את התינוק.

ילדים שנולדים עם שסע של החך בלבד לא מציגים בעיה עם מספר השיניים, אבל לרוב מציגים בעיות עם הסגר. ההנחה המקובלת היא שעקב חסר רקמה בחך ועקב הניתוח/ים לסגירת השסע, נוצרת בחך רקמת צלקת וכתוצאה מקבלים הצרות של קשת השיניים העליונה, ובעקבותיה סגר צלבי אחורי של השיניים, חד- או דו-צדדי. סגר צלבי אחורי משפיע על התפקוד שיכול להיות לקוי. במקרים היותר חמורים, רקמת הצלקת בחך יכולה להשפיע גם על המשך הגדילה התקינה של הפנים, בעיקר גדילה של השליש המרכזי של הפנים, ותתבטא ביחסים לא תקינים בין שתי הלסתות, דהיינו, יצירת יחסים של סגר צלבי קדמי עם השפעה על אסתטיקה ומראה הפנים שייראו כעין פרוגנטיזם מנדיבולרי (בליטה קדימה של הלסת התחתונה). כמובן, שילדים אלו יזדקקו לטיפול אורתודונטי מיוחד – כפי שיפורט בהמשך.

ילדים שנולדו עם שסע של החך בלבד, יכולים לחלות במחלת העששת בשיניהם בשכיחות גדולה יותר לעומת ילדים שנולדו ללא שסע.

בנוסף, ילדים אלו חייבים להיות במעקב/בדיקות וטיפולים של שמיעה והדרכה בדיבור, כי ברבים מילדים אלו יש ירידה בשמיעה וקיימת בעיה של דיבור מאנפף (דיבור נוזלי – דיבור כאילו דרך האף) .

הקבוצה השלישית (הכי גדולה מבחינת מספר הילדים) זו קבוצת הילדים שנולדים עם שסע של השפה, העצם המכתשית (עליה בוקעות בהמשך השיניים העליונות) ושסע של החך (שבמיעוט מהמקרים לא קיים). החומרה של השסעים יכולה להיות קלה עד חמורה מאד, השסע יכול להיות חד- או דו-צדדי, ולפעמים מלווה בעיוות מאד קשה של עמדת הרכסים של קשת השיניים העליונה. רוב הילדים בקבוצה זו סובלים גם מעיוות של הנחיריים. בקבוצה זו, בשלב שמיד לאחר הלידה, יש להכין פלטה להאכלה, כפי שכבר צוין מקודם. האורתודונט נעזר בפלטה זו ובמספר עזרים נוספים לבצע טיפול אורתופדי טרום-ניתוחי, על מנת לקרב ולסדר את הסגמנטים השסועים לקשת יותר מסודרת, על מנת להקל על המנתח הפלסטי בביצוע ניתוח סגירת שסע החך. בעזרת תוספת לאותה הפלטה מבוצע גם טיפול לעיצוב הנחיר. (nasal moulding)

ילדים אלו בהמשך חייבים לעבור את הניתוחים של סגירת שסע השפה ובהמשך שסע החך (אם היה שסע בחך) .

ילדים אלו, עוד יותר מהילדים שנולדו רק עם שסע של החך, חייבים להיות במעקב/בדיקות וטיפולים של שמיעה והדרכה בדיבור, כי ברבים מילדים אלו יש ירידה בשמיעה וקיימת בעיה של דיבור מאנפף.

ילדים אלו מציגים מכלול בעיות הקשורות עם הצורה המורפולוגית ומספר השיניים, עמדת השיניים והסגר, התפקוד והאסתטיקה של הפנים.

כאשר קיים שסע בעצם המכתשית לעתים יש כפל של שיניים מסוימות (הטיפול במקרים אלו הוא פשוט יחסים – עוקרים את השיניים העודפות), אבל לרוב יש חוסר מולד של שיניים מסוימות (בדרך כלל החותכת הצדדית הקבועה בקשת השיניים העליונה) .

השיניים באזור השסע, במקרים רבים, הצורה המורפולוגית שלהן הינה פגומה ולרוב גם המבנה שלהן לקוי (הן היפופלסטיות) ולרוב גם עמדתן לקויה. בנוסף, כפי שכבר צוין לגבי שסע של החך בלבד, מקבלים הצרות של קשת השיניים העליונה, עמדה לקויה של השיניים האחוריות העליונות בקשת וביחס לקשת השיניים התחתונה.

ילדים אלו חייבים לעבור בסביבות גיל 8-9 שנים, שלב ראשון (לפעמים מבין שלושה) של טיפול אורתודונטי – להרחבה של קשת השיניים העליונה וסידור השיניים הקדמיות בקשת העליונה. בסיום שלב זה של הטיפול, הנמשך כשנה אחת, הם חייבים לעבור ניתוח להשתלת עצם ברכס השיניים המפוצל, כדי לייצב את קשת השיניים ולאפשר בקיעה תקינה יותר של השיניים הסמוכות.

לקראת סיום החלפת כל השיניים הנשירות (שיני החלב) בשיניים הקבועות עוברים ילדים אלו טיפול אורתודונטי כולל, להשגת יחסים תקינים בתוך כל אחת מקשתות השיניים ויחסים תקינים בין שתי קשתות השיניים. טיפול זה יכול להמשך בין 18 ל-24 חודשים.

לקראת סיום תהליכי הגדילה ילדים אלו חייבים לעבור גם ניתוח לעיצוב השפה העליונה והאף.

במקרים היותר קשים, כפי שגם צוין לעיל, ישנה גם השפעה שלילית על גדילת הלסתות, ילדים אלו חייבים לעבור לעתים שלב שלישי של טיפול אורתודונטי כהכנה לטיפול של "מתיחת עצם הלסת" (distraction osteogenesis) ן/או ניתוח של הלסתות, להשגת יחסי סגר תקינים, תפקוד תקין יותר והשגת והרמוניה תקינה יותר של הפנים.

שיניים של ילדים שנולדו עם שסע רגישות יותר למחלת העששת, וגם עקב הטיפולים האורתודונטים המרובים, הם חייבים לקבל טיפול של שיננית וטיפול דנטאלי בשיניהם, לעתים קרובות יותר ובכמות גדולה יותר בהשוואה לילדים ללא שסע.

בילדים שאובחן אצלם גם חוסר מולד של שיניים, בסיום הטיפולים האורתודונטים, יש צורך גם בטיפול שיקומי של שיניהם, בעזרת שתלים או גשרים, כמקובל ברפואת שיניים משקמת, על מנת לאפשר להם תפקוד תקין, עד כמה שהדבר אפשרי, של מערכת הלעיסה, כולל דיבור תקין.

הטיפול הכוללני בילדים אלו שנולדו עם שסע של השפה, העצם המכתשית ו/או החך נמשך, עם הפסקות, לאורך כ-20 שנה. במשך פרק זמן זה, הילדים זקוקים, כפי שצוין לעיל, ל-2 עד 3 תקופות של טיפול אורתודונטי (יישור שיניים ולסתות) שאינו טיפול שיגרתי ומטרותיו אינן אסתטיות בלבד, אלא טיפול ייחודי לכל ילד וילד, לפי בעיותיו הספציפיות. הטיפול האורתודונטי בונה למעשה את התשתית עליה יכול הכירורג הפלסטי לבצע את התיקונים הכירורגיים הסופיים הדרושים בשפתיים ובאף וכירורג פה ולסת יכול לבצע את הניתוחים של הלסתות לשיפור הרמוניית הפנים.

הטיפול הכוללני בילדים שנולדו עם שסעים מתבצע לרוב במסגרת מרפאות מיוחדות ובצוותים מיוחדים שקיימים במספר בתי חולים, ובדרך כלל לא מבוצעים במרפאות הפרטיות או "הציבוריות". הטיפול בילד הצעיר מחייב את ההורים להביאו למרפאות השונות, לעתים אף מספר פעמים במשך חודש אחד, דבר שגורם להורים טרחה רבה, הפסד ימי עבודה והוצאות רבות נוספות.

ההוצאה הכספית והשתתפות קופות החולים בעומס ההוצאה לא ברור לחלוטין ומטופל שונה על ידי הקופות השונות. כך, כל נושא של טיפול שיגרתי בשיניים, למרות שיכול להיות קשור קשר ישיר עם המום המולד, לא מקבל כיסוי, מאחר ואינו נכלל ב"סל הבריאות" . 
הנושא של הדרכה בדיבור גם כן לא לגמרי ברור – במקרים מסוימים יש השתתפות של הקופות, במקרים אחרים - הקופות מערימות קשיים בפני המשפחות.
המצב לגבי הטיפולים האורתודונטים הוא החמור ביותר – לרוב ההורים מקבלים התחייבות לגבי הטיפולים המוקדמים של הכנת הפלטה להאכלה ולביצוע הטיפול האורתופדי הטרום-ניתוחי. אולם לגבי הטיפולים האורתודונטים עצמם, שכאמור ניתנים ב-2 עד 3 שלבים, לרוב אין נותנים להורים התחייבות לביצוע הטיפולים, או נותנים התחייבות לביצוע טיפול אחד בלבד.
כמובן שבילדים שקיים בהם גם חוסר מולד של שיניים כתוצאה של השסע, ואשר יהיו זקוקים לטיפולים שיקומיים להשלמת השיניים החסרות, אין כיסוי מטעם הקופות, מאותן הטענות שטיפול שיניים לא נכלל ב"סל הבריאות" .

ועדה מיוחדת שפעלה מטעם האגף לבריאות השן במשרד הבריאות המליצה על הרחבת "סל הבריאות" בכל הנושא של טיפול שיניים לילדים שנולדו עם שסע – עד כה המלצות הועדה לא התקבלו ו"סל הבריאות" לא הורחב. יש לעקוב ולראות האם יחולו שינויים בסל בעתיד.